לואיג'י פירנדלו גאון. פרס נובל של שנת 1934 הוענק לו בצדק מוחלט. במה מתבטא היותו של יוצר גאון? בכך שהוא מראה לנו מחדש את מה שאנחנו כבר יודעים ומגלה לנו שלא באמת ידענו.
אנחנו יודעים שהחיים מטורפים, יודעים שהתאטרון צר מלהכיל אותם, שהאמנות כולה לא יכולה לספר עליהם מפלי ליפות אותם, או לכער אותם, או בכל אופן לעוות אותם. במחזה "שש דמויות מחפשות מחבר" מפגיש פירנדלו קבוצה של אנשי תאטרון עם דמויות ממחזה שכתיבתו הופסקה, בני משפחה הנושאים עימם סיפור קשה ומורכב. הדמויות (שאינן אנשים של ממש, אבל חייהן מקבילים במורכבותם לחיי אדם) מתחננות שימצא לסיפורן מחזאי שיפיק ממנו סדר ומשמעות, אבל הן מתקשות לקבל את השינויים שחלים בו עם עלייתו לבמה ומפתחות מערכת יחסים לא נוחה עם היוצרים בני דמותם.
מאחורי הרהור מורכב על מהות התאטרון, נחבא כאן גם הרהור על הקשר שבין אדם לאלוהיו, הקיים או שאינו קיים. יבגני אריה ושחקניו נוגעים בכשרון בשני ההרהורים. כן, יש כאן יותר מדי מודעות עצמית וכמה ניסויים שאינם עולים יפה, אבל יש כאן תאטרון אמיתי. משה אבגי מזהיר בתפקיד אבי המשפחה. נטליה מנור נהדרת כ-"שחקנית". מעצב התפאורה מיכאל קרמנקו עיצב במה מעניינת המזדקרת לתוך הקהל ובולעת כמה וכמה שורות מושבים. הטשטוש שבין מציאות למציאות, בין דמיון לדמיון, חל אפילו לפני שעולה המסך.
מעמדה של דמות "הבמאי" הוא המורכב ביותר. זוהי דמות הציר בהצגה המסרבת להיות הצגה. הבמאי מנסה להשתלט על בני המשפחה ולהכניס הגיון בפרשיה שאין בה הגיון, ממש כמו בכל סיפור בחיים. סשה דמידוב לוקח את התפקיד למקום סתמי מעט. יחסו המבולבל לבני המשפחה מזכיר לעיתים את מבוכתו המאולצת של אייל קיציס מדברי המתארחים באולפן ארץ נהדרת. בכל זאת, האפקט הכללי אינו נחלש ושש הדמויות מוצאות להן קהל אוהד.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה