להחניק בקושי את הצחוק | "הספר מסוויליה" באופרה הישראלית

באופרה אמורים לשבת בשקט מוחלט, אבל לא קל להקפיד על כך כשמתפקעים מצחוק. ההפקה הנוכחית של "הספר מסוויליה" האופרה הקומית המופלאה של רוסיני, מדגדגת בכשרון רב במיוחד.
מקום ההתרחשות: מרפאת שיניים. ד"ר ברטולו הנרגש מספר למטופלו דון בזיליו, שבת חסותו ואהובת ליבו רוזינה מחליפה מכתבים עם מאהב. לבזיליו יש תוכנית: להפיץ שקרים על המאהב וכך להחליש את כוחו. מרוב התלהבות מרעיונו המרושע הוא קם מכסאו, תופש את אחת מפצירותיו של הדוקטור ומאיים בה על כל היושבים בחדר ההמתנה, בעוד נייר הספיגה הירוק תלוי לצווארו.
רוזינה עצמה שרה את הקוואטינה שלה בעודה מורטת שיער מרגליה באמצעות רצועות חד פעמיות. מי שראה את עבודתה של הבימאית מרים קלמנט בעבר לא יופתע, אבל בכל זאת יתמוגג. הספר מסוויליה היא אופרה מצחיקה, אפילו דפי התווים שלה מלאים הלצות מוזיקאליות. קלמנט פשוט מוסיפה עוד מימד של הומור. מעצבת התפאורה והאביזרים יוליה הנסן מוסיפה נדבך נוסף, והתוצאה שובה לחלוטין.
יפה. משהחנקנו את הצחוק נשאלת השאלה: איך המוזיקה? והתשובה: לא אחידה. המנצח ג'ורג' פאהליבניאן החמיץ באופן מפתיע את הפתיחה המפורסמת. “הספר מסוויליה" ידועה באריות המהירות כברק המשובצות בה ולא פעם היה ברק התזמורת מהיר מרעמם של הזמרים. אבל הזמרים, הזמרים! חן רייס הנפלאה מפיחה ברוזינה חיים מוזיקאליים ותיאטרליים משכרים. אוליביה גראנד שובה לחלוטין כפיגארו. שניהם שולטים היטב בכל להטוטיו המוזיקאליים של רוסיני.
כך או כך, מה שמרשים במיוחד בהפקה הנוכחית הוא איכות המשחק. בידיה של קלמנט הפכה להקה של זמרים כשרוניים לאמני סלפסטיק ולקומיקאים מלאי הבעה, מבלי לאבד דבר מעוצמתם המוזיקאלית. כאשר חודר הרוזן אלמוויוה לביתה של רוזינה מחופש לחקיין של אלוויס, ושר את הרצ'טטיבים שלו באיטלקית שמבטאה אנגלי, הוא עושה יותר כבוד לרוסיני ולרוח האופרה מאשר אלף קפדנים רוטנים שיגידו שזה לא לעניין.