מנין מגיע הרגש? | "מיי פירסט סוני" של תיאטרון מוזונטורם מפרנקפורט

המשפחה הישראלית המרגשת ביותר שנראתה כאן מזה שנים, היא גרמנית. הבמאי היהודי גרמני סטפן ביטון הפיק בפרנקפורט גירסה בימתית לספרו של בני ברבש "מיי פירסט סוני". היא כה נפלאה שזוגתי ואני עמדנו מחוץ לבנין התיאטרון הקאמרי ומחינו שתי דמעות לפני התרת אופניינו. אי אפשר היה להמשיך מיד הביתה.
במהלך ההצגה עצמה, הרגש מבלבל. מסירת הסיפור כל כך מעודנת והומוריסטית שלא מובן מניין הוא מגיע, אבל הוא מגיע והוא עז. אנחנו מביטים במשפחה ישראלית שיכולה היתה להיות שלנו, מוצגת בלשון זרה, אוהבת ומבינה אבל לא מיפייפת. במוקד הרומן של ברבש עומדת התפרקותה של משפחה זאת כפי שמקליט אותה הבן האמצעי, יותם, במכשיר ההקלטה שקיבל במתנה.
יותם מתעד את הרומנים של אביו, את המריבות הפוליטיות בין אימו לסבו, את תולדות המשפחה בשואה כפי שהן נמסרות מדור לדור ועוד כמה וכמה דברים שאמורים להגיע לאוזניו ושאינם אמורים. ביטון משתמש ברובדים שונים של פלייבק כדי להזכיר לצופים: אתם מאזינים להקלטה, לתיעוד. זוהי גדולתו של התיאטרון הגרמני מאז ימי ברכט. הוא אינו מתיימר לחקות את החיים ולכן הוא החיים.
באין יומרה לחיקוי, אנחנו מקבלים את השחקנים הגרמנים המבוגרים כילדים ישראלים. הקסם האישי שלהם, ובעיקר של דניס צ'וביץ' בתפקיד יותם, אדיר. יתר אמצעי המולטימדיה שעל הבמה: כורסאות סלון המתנועעות כמכוניות מתנגשות, נעלי ספורט מצויידות בגלגלים וקטעי וידאו ארט תורמים להתרחשות קלילות. הם גם מאזכרים את הילדות מבלי לאפשר לאף מימד אינפנטילי לחדור אל יצירת המופת המתרחשת למולנו.
לאלה שצפו בהצגה ואהבו אותה ולאלה שלא הספיקו מציעים מכון גתה ותיאטרון תמונע פרוייקט נרחב של תיאטרון גרמני עכשווי. הוא כולל הן הפקות ששוחזרו בעברית על ידי הבימאים המקוריים והן פסטיבל של מחזות קריאה. “העונה הגרמנית" תאפשר לנו להתחקות אחר הזרמים שהולידו את "מיי פירסט סוני" וזרמים אחרים ולהמשיך את שיתוף הפעולה היצירתי המקסים שהחל אי שם על גדות הנהר מיין.