תיאטרון הוא עניין של ציפיות. מי שבא לראות קברט פוליטי והגיע בטעות ל-”רומיאו ויוליה" עלול להתאכזב למרות גדולתו של שייקספיר. כשהציפיה היא לחוויה מעמיקה וההצגה מתגלה כקלילה במיוחד, האכזבה כמובן רבה עוד יותר.
שלושת המערכונים המרכיבים את "לילה בתל-אביב" נכתבו על ידי חנן פלד, התסריטאי המיתולוגי של זהו זה. מי שיצפה לפגוש שוב בהומור הזהו-זהי, ימצא אותו שם. הוא שם, ובמת התיאטרון, שרוב המביטים בה הם מבוגרים, מאפשרת לו להגיע למקומות נועזים יותר. המערכון הראשון דווקא מתון יחסית. הוא מתרחש במחלקת היולדות של בית חולים תל-אביבי שם נפגשים אב טרי, מושבניקית גמלונית ומוקיון מסתורי. בין הדמויות קיים קשר סמוי וחשיפתו פותחת את הפן הקומי של ההגה כולה.
גם המערכון השני נסמך על סוד. זוג השב מחתונתו פוגע במכוניתו בפושט יד ואוסף אותו אל סוויטת הכלולות שלו. האם מדובר במקרה? אולי פושט היד אינו אלא מתחזה, שאחד מן הנשואים הטריים שותף לסודו.
המערכון השלישי כבר אינו קומדיה של טעויות ושל סודות. שוב אנחנו בבית חולים, הפעם בחדר בו מתבצעות נתיחות שלאחר המוות. פלד משתולל עם הפוטנציאל הגראפי של המיקום. הטרילוגיה שתחילתה בלידה, המשכה באהבה וסופה במוות נגמרת בהילולה של הומור מקאברי.
זה לא נורא, כי גם תיחכומם היחסי של שני המערכונים הראשונים הוא יחסי בלבד. גם "זהו זה" עם קורט נוסף של פלפל חריף אינו בהכרח תיאטרון במיטבו. למה לצפות אם כן? צפו להצגת פאן חביבה, טלוויזיונית ומעט מגושמת. יתרונה העיקרי בשחקניה הצעירים - פיני טבגר, גיא לואל ודניאלה וירצר שלובשים ופושטים זהויות מול עינינו ולוקחים את הקומדיה בדיוק כמו שצריך לקחת אותה: בקלילות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אני ממש חובב תיאטרון ולצערי הקהל של התחום הולך וקטן מתקופה לתקופה , למזלנו הרב ב תל אביב עוד מנסים לשמר את תחום התיאטרון
השבמחק