הקהל יבוא ל-”אביב מתעורר" כדי לראות את נינט טייב בתפקידה הראשון על הבמה. הוא יצא ברווח כפול ומכופל. כן, נינט כאן, היא לחלוטין במיטבה ומלבדה מתגלה צוות נפלא של יוצרים צעירים שהעלו הפקה מרשימה ומענגת.
נתחיל מהסטארית. אלמלא בורכה טייב בכשרון משחק, לא היתה הזמרת שהיא. יש בה מעט עודף מודעות עצמית של שחקנית טריה, אבל אין טבעי מזה. מבעד לו מתגלה הכשרון. בתפקידה כוונדלה בת השש עשרה היא מביעה תום עלומים וטינאטייג'ריות משכנעת. זמרתה מעודנת ונהדרת והכריזמה הבימתית שלה נותרת עם הצופה אחרי ירידת המסך.
קבוצת הצעירים של בית ליסין היא אנסמבל משגע שמתמודד כאן בהצלחה עם אתגר. המחזה "אביב מתעורר" סיפורה של קבוצת נערים המגלה במשך שנת לימודים אחת את המיניות, את הבדידות, את המרד ואת המוות, חובר בגרמניה של סוף המאה התשע עשרה. בראשית האלף הנוכחי הפכו אותו צמד יוצרים אמריקנים למחזמר רוקנרולי.
הפקה עילגת עלולה להדגיש את הניגוד שבין שיעורי הלטינית לסלנג העכשווי. במקרה של בית ליסין, המימד המיושן והמימד המחושמל מתמזגים היטב, בין היתר בעזרת קצת הומור ורוח שטות. אתגר אחר טמון במיניות הרבה שבמחזה וגם כאן נרשם נצחון. “אביב מתעורר" של בית ליסין הוא הצגה אירוטית במובן הטוב ביותר של המילה, ללא וולגאריות אבל גם ללא מבוכה.
כל אשר על המוסיקה: הלהקה שעל הבמה, דוקי עצמון שעל ההדרכה הקולית ומעצב הסאונד איציק פריד, הופכים את החוויה לכדאית ביותר עבור האוזניים. עידו ברטל חמוד ומדוייק בתפקיד הגברי הראשי. רויטל זלצמן מתבלטת כזמרת ודניאל אפרת, בתפקיד בחור המפנטז על מורתו לפסנתר, חיבר גם את הנוסח העברי. אביבם של אלה ושל חבריהם ליצירה בהחלט מתעורר עכשיו.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה