גן עדן עכשיו | "פרדייז" בתיאטרון קליפה

יש תיאטרון טוב, יש תיאטרון נפלא, ויש תיאטרון קליפה. יש תיאטרון שכותבים עליו ביקורת ויש תיאטרון שכותבים עליו מכתב תודה.
תודה לכם, קליפות וקליפים. תודה שהכאבתם ללחיי מרוב צחוק, שהזכרתם לי מהו התענוג שבצפיה בסרטים מצויירים ובסרטים אילמים, במחול יצירתי ובקומדיה תיאטרלית צרופה וכל זה בשישים דקות שכמעט אין בהן טקסט ושאין בהן רגע אחד מיותר או מעושה.
ההצגה פרדייז מתרחשת מאחורי הקלעים של מופע בלט פומפוזי, המתאר את בריאת העולם. ה-”במה" נמצאת הרחק מעינינו ואנחנו מצויים בשוליים הלא רומנטיים, בין סולמות ופריטי תפאורה. כאן מתלבשים אלהים, האדם, חווה והנחש בחיפזון, בעוד פועל הבמה ניצב בשוליים הפונים ל-”במה", מנופף ביריעות בד כחולות כדי ליצור את אפקט "יום שני".
הדרמה של בריאת העולם מתגמדת לעומת האינטריגות של קבוצת השחקנים/רקדנים. פועל הבמה מתקנא בנחש על תפקידו החושני וזומם דרך לתפוש את מקומו. אלהים, שהוא גם הבמאי, מעורב רומנטית עם חווה, שהיא גם המנהלת האדמיניסטרטיווית של התיאטרון ואדם הנרקיסיסט מקפיד לתעד את עצמו במצלמה דיגיטאלית בסיום כל סצנה. הוא לא מרוצה מעלה התאנה שסופק למבושיו ומחליף אותו בחבצלת מים מצועצעת, בלי לשאול אף אחד.
זה מצחיק, זה יפה, זה מקורי וזה צומח הישר מתוך קרקע של עבודת צוות אותנטית ואהבת היצירה. לכל אחד מהשחקנים שעל הבמה יש חלק אחר ביצירה, אם זה עיצוב התפאורה או עריכת הפסקול. אני מנחש שאפילו הכלב הקטן והחמוד, המככב בתמונה הראשונה, תרם באופן נוסף להצלחת היצירה הזאת. תודה מקרב לב נמסרת גם לו.