אלכסנדר איבנוב כלוא בבית חולים פסיכיאטרים בברית המועצות. מי שלח אותו לשם? הקג"ב. הם החליטו שהוא מטורף, משום שהוא מאמין שהקג"ב שולח אנשים בריאים בנפשם לבתי חולים פסיכיאטריים. בקיצור, מדובר באסיר פוליטי הלכוד במערכת מגוכחת ומפחידה של אבסורדים. את תאו הוא חולק עם אסיר אחר, חולה נפש אותנטי, המאמין שתזמורת סימפונית שלמה מצויה שם איתם ומצפה להוראות משרביטו.
על הבמה בתיאטרון חיפה אכן מצויה תזמורת שלמה: סימפונט רעננה. ארבעים נגנים מסייעים לספר את המתרחש בתא כלא קטן. זהו רעיון תיאטרלי מקורי ובעייתי כאחד. כל המעורבים בהפיכתו למציאות, החל במחזאי טום סטופארד וכלה בבמאי משה נאור, קולעים פה ושם ומפספסים פה ושם. התוצאה היא חוויה תיאטרלית מיוחדת אבל בלתי שלמה. היא מתקשה למתוח ולרגש, למרות עוצמתו של הנושא ולמרות חינם וכשרונם הרב של השחקנים, בהם נורמן עיסא בתפקיד המנצח מטעם עצמו, דורון תבורי בתפקיד האסיר הפוליטי ושיר אידלסון בתפקיד בנו סשה.
נאור בוחר להשבית מדי פעם את הפעילות על הבמה לטובת המוזיקה. זהו אקט אנטי-תיאטרלי ובעייתי מאוד ממבט ראשון, אך הוא אינו פסול ואולי יש בו חלון להבנה אחרת של ההצגה. הלחן המקורי של אנדרה פרוין מרשים ומיוחד והתזמורת עושה עימו חסד. אולי זוהי בכלל יצירה בליווי הצגה ולא להפך? מי שיבוא אליה ראשית כל כמאזין ימצא את עצמו נסחף בקלות רבה יותר, והסיפור המוצג כאן, סיפורם של בני אדם ממשיים, ראוי להסחפות כזאת.
מילה אחרונה, והיא נאמרת באהבה ולא בציניות. אורכה הצנוע של ההצגה, שעה וחמש דקות, מושלם. היא משביעה לחלוטין ויחד עם זה מצהירה על עצמה כרמז בלבד לאינספור סיפורים מאותה תקופה, לאינספור מפגשים אפשריים של צליל ומשחק ולאפשרויות הגלומות בז'אנר הזה, שהשקעה רבה ואמונה כרוכות בהעלתו לבמה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה