תתרגשי כמו צרפתיה | ביקור בסדנת האופרה

יש דברים שעדיף לא לראות איך מייצרים אותם, למשל נקניקיות או נעליים שהופקו בסדנת יזע. זמרי אופרה אינם שייכים לרשימה הזאת. הסדנה הבינלאומית לאופרה, הנערכת בתל-אביב הקיץ בפעם ה-24 מעניקה לנו את התענוג שבלראות כיצד הם נוצרים. כיתות האמן של הסדנה פתוחות לקהל הרחב ומי שחושב שקהל רחב אינו מגיע לחזות בשיעורים מלאי תוכן טכני, יופתע מאוד.
מאות אנשים צבאו בערב יום שני על המרכז למוזיקה ביפו. בלילות של כדורגל קשה לבצע מוזיקה עדינה באולם הזה. הוא מצוי ממש בגבו של אצטדיון בלומפילד הרועש. ערב קודם תם המונדיאל וכעת העולם כולו לוקח חופשה מהכדור, זמן לגלות תענוגות אחרים של החיים.
האם צפיה במורה ובתלמידיה באמת נמנית על תענוגות החיים? בהחלט, ובעיקר כשהמורה היא ג'ואן דורנמן. מי שהיתה העוזרת למנצח בבית האופרה מטרופוליטן בניו יורק, היא גם אחת ממדריכות האופרה המוערכות בעולם. כיתת האמן שלה נראית לעתים כמו מופע סטנד אפ, לעתים כמו שיעור במחול. היא מכוונת את תלמידיה באמצעות דימויים מתחומי הנהיגה, הדייטינג, האופנה, הבישול ואפילו הסנדלרות, נוגעת בהם כדי לייצב אותם ולכוון את אורח נשימתם ולאט לאט הופכת את שירתם ממרשימה למרגשת.
שישה תלמידים משתתפים בכל ערב בכיתות האמן. כל אחד מהם בחר אריה והוא מקבל עליה ביקורת ויעוץ, קצת כמו בכוכב נולד – אבל עם אפשרות לחזור על הביצוע. חוזה קווארטס בן ה-18 מארה"ב בחר באריה של ג'וזפה סרדי. דורנמן מצהירה שביצועו מושלם ומעוררת בו רעד של התרגשות. אלה מולצ'נובה הישראלית עוצרת נשימה ב-"שיר ללבנה" של דבוז'אק. לכשסיימה, הקהל כולו מתלחש, עסוק במשחק הניחושים – מה תגיד דורנמן? האם זה לא היה מושלם?
זה לא היה מושלם. השתיים פותחות בשיחה על בת הים רוסלקה, הדמות שבפיה הושמה האריה במקור, ועל צרכיה הרגשיים. מולצ'נובה גם מקבלת שיעור בהשתחוויה. אסור לה להיות גמלונית ולא ביישנית. היא בדרכה לקריירה של דיווה. “אני רוצה שאנשים יצליחו,” מסבירה דורנמן לקהל, “הד מחיאות הכפיים נשאר איתנו הרבה זמן.”
לא כולם כאן פרגיות במה גמורות. למעשה, רוב האמנים הצעירים כבר יכולים להתגאות ברזומה נאה של הופעות על הבמה. חלקם גם מביאים סיפורי חיים מרתקים. לורנס ביאנקו מניו יורק החל בלימודי האופרה אבל אז התגלה כספר כשרוני ביותר. הוא עובד היום בסלון "דוושן" היוקרתי שבסוהו ובמקביל מצמרר את המאזינים כזמיר טנור על הבמה בתל אביב.
אסוקה אוצ'ידה היפנית מבצעת אריה יפה מאת ביזה. דורנמן מבקרת אותה מבלי להתחשב בכך ששגריר יפן עצמו יושב בקהל: “נשמעת כמו אחת מהרכבות היפניות המהירות האלה,” היא מדריכה את אוצ'ידה כיצד לנהוג באריה באיפוק, בולמת אותה בעיצומו של שיא נלהב: “זכרי, זאת התרגשות צרפתית, לא איטלקית. עכשיו תתרגשי כמו צרפתיה.”
אחרי שאוצ'ידה נעלמת, דורנמן עצמה מתרגשת. “קולות יפים באים מכל מקום בעולם,” היא אומרת, “ומה שחשוב הוא שהם מגיעים לתל-אביב.” הם יוסיפו לזמר כאן עד לקונצרט הגאלה שיערך בסוף החודש. בדרך אל קו הגמר תפיק הסדנה לא פחות מחמש אופרות להנאת הקהל המקומי, בהן ג'אני סקיקי הנפלאה מאת פוצ'יני, אידומנו של מוצרט ובת הגדוד של דוניטצי.
מדובר בהזדמנויות נפלאות להחשף לכשרונות צעירים ולחוות אופרה במחיר נוח, אבל רצוי להזדרז, המשוגעים לסדנה עטים על הכרטיסים. לא בכדי נפרדת מהם דורנמן, בלי שום הגזמה או אירוניה, במלים: “נתראה מחר.”