יום שני, 2 באוגוסט 2010

אופרה ליחפים | "כרמן" בפארק הירקון

צלילי הפתיחה לכרמן כבר נשמעו ברקע, ואני, שמיהרתי במעלה גבעת האמפיתאטרון של פארק הירקון נפלתי פתאום, שני כפכפי קרועים. מה אעשה? בחרתי להגיע לאופרה בכפכפים , מעשה מופרך בפני עצמו. להאזין לה יחף – זה כבר נשמע הזוי ממש.
מסתבר שכרמן של האופרה הישראלית נועדה להאזנה יחפה. למעשה זוהי הפעם הראשונה בה אני כותב שתי ביקורות על אותה הפקה. בפעם הראשונה צפיתי בהפקה בנעליים, לפני חודשים ספורים, והפעם בבהונות חשופות. אין מה לומר: היא טובה יותר כשהדשא נושק לעקבים.
משהו בזירה הפתוחה שחרר את זמרי האופרה. רינת שחם הבריקה ממש מול 70,000 הצופים בפארק והייתה כרמן מסעירה. סקוט פייפר שגילם את דון ז'וזה לצידה היה מוצלח מניל שיקוף המהולל שגילם את התפקיד בבית האופרה. הכימיה ביניהם היתה סקסית ומסוכנת.
מה פשר המשחק המוצלח בהופעת פארק? אולי פשוט מבינים הזמרים שפניהם מופיעות בענק מעל גבי המסכים וכל נים של הופעתם חשוף לקהל הרב, אולי מפעמת בהם תחושת שליחות: זוהי הזדמנותם לחשוף את אמנותם לעשרות אלפים שאינם באי המשכן הקבועים ולעשות לאופרה נפשות. בכל אופן, זה עובד.
דמות חדשה שנוספה לקאסט היתה ראש העיר רון חולדאי, שאמר דברי קישור במהלך חילופי התפאורות והיה, למען האמת, חינני למדי. מובן שראש העיר מקדם כך את תדמיתו, ויתכן שסיכומו את ההתרחשות הצפויה במערכה הבאה מיותר, אבל לא מדובר היה בפדיחה, אלא באתנחתא חביבה.
הקלילות חברה למקצועיות ותרמה להצלחת הערב. מרבית המערכה השלישית קוצצה כדי לקצר את כרמן לכדי יצירה של שעתיים. עולה שהיא עומדת היטב על רגליה היחפות למרות הקיצוץ המשמעותי. אין אופרה מתאימה יותר לאוויר החופשי מזו בה יוצאים מבריחים צוענים אל ההרים ועימם חייל שערק עבור אהבתו. האופרה הישראלית בחרה היטב הפעם, העניקה את הכל, השליכה פרח בפנינו וכבשה אותנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה