יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

הדרך לתיבה | "מר קולפרט" בתיאטרון תמונע

איזה כיף זה פרינג'. איזה כיף להכנס לתיאטרון קטן ולראות חבורה של אנשים מלאי רשף יוצרים בו תיאטרון גדול. איזה כיף כשזה מצחיק. איזה כיף כשזה מבהיל. איזה כיף כשלא ניתן לנחש מה הדבר הבא שיתרחש, איזה כיף כשהדבר הבא מתרחש והוא אדיר, והוא רענן והוא מעצים את החוויה שלנו כצופי תיאטרון בדרך שלא נשכח במהרה.

מר קולפרט הוא מחזה גרמני עכשווי, קאמרי ולא יומרני. יש בו שטיקים שעבדו על במות בעבר: מפגש של שני זוגות נשואים לארוחת ערב הוא החומר הנפיץ ממנו עשוי גם המחזה ”מי מפחד מוירג'יניה וולף". בביתו של הזוג המארח מצויה תיבה גדולה שלא ידוע מה תוכנה. תיבות כאלה שירתו אינספור עלילות מתח. "מה נשמע?” שואלים האורחים. “מצויין, חוץ מזה שיש לנו כאן גופה". עונה המארח. אשתו מיד ממהרת להסביר שהתבדח.

ענבל לורי הנהדרת נקלעת למקום כשליחת פיצה. טעות במשלוח מאלצת אותה לשוב לדירה מספר פעמים כשבכל פעם נגלה לעיניה מחזה משונה ובעייתי יותר. ה-”בדיחה” של המארח מובילה למשחק מוחות מורכב להפליא בין שני הזוגות, או יותר נכון – משחק שמתחיל במוחות, כי הוא מסתיים בתוך התיבה. גם דמותה של לורי בסיטואציה זאת נראית כאילו מוכרת ובכל זאת שום דבר אינו באמת מוכר, שום דבר אינו צפוי, שום דבר אינו נדוש.

מולי שולמן ביים בחדות ובאכזריות. כל אחד משחקניו מפיק ברק תיאטרלי אותנטי. סיוון ששון כמארחת מצליחה לעורר בנו הזדהות גם כשהיא נטולת חמלה, אפרת ארנון כאורחת נעה באלגנטיות בין תמימות כביכול לאובדן תמימות מוחלט. לירון ברנס מושלם בתפקיד האורח מהיר החימה ויואב היימן מדוייק כמארחו בעל חוש ההומור המטריד, “חוקר כאוס" במקצועו. כולם מעניקים לנו שיעור בכאוס בימתי, שאינו כאוס אמיתי אף פעם אבל שיודע לסחרר. איזה כיף להסתחרר. איזה כיף זה תיאטרון.

תגובה 1:

  1. איזה ציון קיבלה ההצגה?
    מה חשבו עליה המבקרים האחרים?

    http://topflop.co.il/shows/%D7%9E%D7%A8_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%98

    השבמחק