על סף המצוק | "10 שניות" בתאטרון גשר

כל קומדיה רומנטית מבוססת על כלל פשוט: שני אנשים שאין שום סיכוי שיהפכו לזוג מגלים זה את זו למרות הכל והאהבה מנצחת. במחזה הגרמני "10 שניות" (במקור Norway.today”) המוצג כעת בהאנגר של תאטרון גשר, תנאי הפתיחה הפוכים. שני הצעירים הנפגשים באינטרנט מתאימים כמו כפתור ופרח. הבעיה היא שהמכנה המשותף העיקרי בינהם הוא רצונם המשותף להתאבד.
המחזה מבוסס על סיפור אמיתי, וכמו בסיפור אמיתי, זה לא באמת פשוט עד כדי כך. האובדנית האמיתית היא יולי (נטע שפיגלמן), ואילו אוגוסט (אורי יניב) חווה די תסכול כללי מן העולם ודי סקרנות כלפי הבחורה שמעבר לקורי הרשת, שיהיה מוכן להגרר איתה עד לנורבגיה המושלגת. כאן, על סף תהום של פיורד שעומקה 600 מטר, הם מבלים את מה שעלול להיות הלילה האחרון בחייהם.
זהו לילה מצחיק ומורבידי, קפוא ומחמם את הלב. בין השניים נרקמות כמה סצנות נהדרות, באחת הם פורצים את המתח המיני שבינם במלים בלבד, באחרת הם מצלמים במצלמת הוידאו של יולי גירסאות לנאומי פרידה מן המשפחה ומוחקים ומצלמים שוב. ברגעים מסויימים ישבתי באולם ההאנגר וחשבתי: זוהי הצגה שכל תיכוניסט בישראל צריך לראות. משאלת המוות של בני נוער כמעט אינה זוכה לדיון במסגרות החינוך. הדכאונות והחרדות של ראשית הבגרות מורכבים כל כך, ומורכבותם הרי נמסרת כאן - לא מדובר בקלישאות, אלא באנשים, אנשים חמודים שעומדים על פרשת דרכים מסועפת.
הרבה מהתרגשותי אבדה ברגע הסיום. הבמאי יבגני אריה בחר באקורד אחרון מתחכם. לא היה לו אשראי לעולל דבר כזה לצופים או לדמויות. את מה שבוחרים השניים לעשות לבסוף לא אוכל לספר כאן. ההצגה עצמה, על כל פנים, קופצת מעל פני הצוק ומאבדת את עצמה לדעת. לפחות היא מותירה אחריה זכרונות יפים.