לא אשליה | "הקסם הגדול" בתאטרון החאן

הקומדיות הגדולות ביותר הן למעשה טרגדיות נוראות. חישבו על הבדיחה המוצלחת האחרונה ששמעתם. כמעט בכל המקרים עובר בה מישהו חוויה קשה או לפחות מביכה ועגומה ביותר. “הקסם הגדול" הוא סיפור כזה, מעשה מצחיק להפליא באחד שאכל אותה בצורה הכי גרועה שאפשר.
המחזה הוא לא פחות מגאוני. חיבר אותו המחזאי הנאפוליטני אדוארדו דה פיליפו והוא הוצג לראשונה בראשית שנות החמישים. זהו סיפורו של קוסם שמעלה מופע בחצר של מלון קיט. במסגרת המופע הוא מעלים לכמה רגעים אשה נשואה מן הקהל, שהיא גם מאהבת של אחד מחבריו. ההעלמות אמורה לאפשר לאשה לחמוק מבעלה לשעה קלה ואז לשוב, אלא שהמאהב חוטף אותה איתו לוונציה ומשאיר את הקוסם המבולבל בלי דרך להשיב את האבדה.
בלית ברירה הוא משכנע את בעלה של האשה שלמעשה היא כווצה לתוך קופסת עץ קטנה. ושרק אם יפתח את הקופסה באמונה שלמה ששם היא מצויה, תתגלה רעייתו שוב לפניו. זוהי רק ראשיתו של משחק מוחות מבדח ומדכא כאחד. שיש בו אמירות חכמות להפליא על תפישת המציאות שלנו כבני אדם ועל הקלות בה מסוגלים לתעתע בנו שרלטני העולם.
לכל אורך מחציתה הראשונה של ההצגה לא ניתן לעצור את הצחוק. בהמשך היא נעשית קודרת מעט יותר, באופן בלתי נמנע, אבל גם רדומה משהו, באופן נמנע. צניחת האנרגיה הקלה המורגשת לאחר נקודת האמצע היא אולי ליקויה היחיד של ההצגה, מלבדה, מדובר פשוט בתענוג שלא יאומן. אודי בן-משה ביים בקצביות ובדמיון רב, פרידה קלפהולץ אברהמי סיפקה לאמן האשליות ארון מתים מצרי מצוייץ שעצם האופן בו הוא מוזז על הבמה מצחיק עד אימה. ארז שפריר מגלם את הקוסם במלוא יומיומיותו הלא-קסומה, וניר רון בתפקיד הבעל המקורנן הוא אגדה קומית-טראגית שלא תשכח בקרוב.