יום שני, 11 בינואר 2010

ממה אתה נהנה? | "רומן בעבודה" בתאטרון גשר

בהפסקה שבין שתי מערכות "רומן בעבודה.” ניגש אלי חבר, שחקן צעיר, “נורא, נכון?” אמר. "כמה אפשר כבר עם התאטרון הבורגני והממית הזה? כמה אפשר עם הצגות שבהן השחקנים לא חווים שום דבר אמיתי על הבמה? ושוב דמות כזאת של מספר מהצד? כבר עברנו את השטיק הזה עם יבגני אריה ב-”כפר" כמה אפשר?”
כדרכם של מקטרגים, הוא המתין לשמוע את הסכמתי וקיבל במקומה שתיקה נבוכה. “אתה נהנה?” שאל לבסוף.
"כן.” השבתי בבישנות, אולי מעט בורגנית.
"ממה אתה כל כך נהנה?”
"זה חינני.”
במהלך המערכה השניה, מול התרקמות סיפור אהבתם הבלתי סביר של אנטולי (גלעד קלטר), עובד המכון הלסטטיסטיקה והבוסית שלו אילנה (אורנה בנאי), תהיתי האם לא עשיתי מעצמי צחוק. מה זאת אומרת "חינני"? ממתי נמדדות הצגות בחינניותן? להמלט עם שרה ברנאר לא קראו "חינני"! לדיבוק בהבימה לא קראו "חינני”!
אבל רומן בעבודה אינה הצגה כזאת. היא קומדיה סימפאטית ביותר, עיבוד לעברית של מחזה מאת אלדר רזונוב ואמיל ברגינסקי. רועי חן, שרקם את העיבוד, מזג לתוכו גם התייחסויות למתח התרבותי שבין רוסים וישראלים במקומות העבודה שלנו, התייחסויות חינניות, לפעמים גם מצחיקות.
מעניין לראות את בנאי בתפקיד מאופק, שההומור שלו מינימאלי מאוד. תענוג להאזין למוזיקה של אבי בנימין, סויטה למכון סטטיסטי שכוללת וריאציות על צליל הפתיחה של תוכנת Windows. המכון לסטטיסטיקה עצמו – מבוך של זכוכית ואלומיניום, מטונף בניירת ובסממני שיפוץ, הוא הרבה יותר מחינני. מדובר בתפאורה נהדרת, פרי מוחו של מיכאל קרמנקו, שהרבה מהצלחת ההצגה נובעת ממנה. בתוך מבוך הזכוכית בולטת לפחות הופעה קומית בלתי נשכחת אחת, זו של נועה קולר בתפקיד מזכירתה של אילנה המשמשת עבורה גם כמדריכת אופנה ויופי.
זה נכון, ישנן בדיחות מפוספסות ושימוש עילג אחד בשיר של אלתרמן וטעם מיושן מורגש למרות עדכנותם של השפה וההקשרים, אבל למען האמת, הצגה בורגנית ויבשה באמת לא מצליחה להיות חיננית, ודאי לא חיננית כל כך, ובטח שלא למרוח כזה חיוך על השפתיים.

תגובה 1:

  1. גדולתה של ההצגה הוא ברומן משכנע שמתרקם כולו בצעקות.

    השבמחק