יום שני, 11 בינואר 2010

גרביונים או לא גרביונים | "מי הוא מי" בתאטרון יידישפיל

על כרזת ההצגה “מי הוא מי”, מופיע גבר לבוש כמרלן דיטריך, מעשן סיגריה בפומית ארוכה. מי שנתקל בה בחוצות הערים או בעיתונות תהה ודאי עד כמה מוכן היידישפיל להרחיק לכת במשחקים של חילופי מגדר. בכל זאת, לא מדובר במועדון דראג בסן-פרנסיסקו.
למעשה החילופים שבגוף ההצגה הם חילופי גזע: שני תינוקות הוחלפו בלידתם, האחד, יהודי שגודל כגרמני, עומד להבחר לרייכסטאג כפוליטיקאי נאצי מבטיח, השני, גוי גרמני מרחם אימו, מגדל ארבעה תינוקות של בית רבן בבוקרשט. עם מות אימו הביולוגית של הגוי נקראים השניים לפתיחת צוואתה ולהתלקחות הצפויה.
לבלבולי הזהות אחראי המחזאי ששמו נקשר יותר מכל עם חילופים כאלה בתיאטרון הישראלי: סמי גרונמן, מחבר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר”. מחזהו זה, שנקרא במקור "יעקב וכריסטיאן" עלה לראשונה בתאטרון המטאטא בשנת 1938. לבושו המחודש כולל קריצות מרובות לסרטים העוסקים בהתחזקות הנאציזם בשנות השלושים, ובעיקר למחזמר ”קברט".
להקת קברט קטנה שכמו נתלשה מן הסרט ההוא מפזזת על הבמה מדי פעם. הבנות לבושות במחוכים ובביריות וחובשות פאות צבעוניות, "שר הטקס" המלווה אותן שב כל פעם בתחפושת אחרת, כולל תערובת מופלאה הכוללת שפם היטלראי, גרביונים ופאת מרילין מונרו.
בכורת ההצגה "מי הוא מי" נערכה במקביל לצאת סרטו של קוונטין טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד". שתי היצירות הללו משמשות את אותו צורך: לעשות נקמה בגויים. אם אצל טרנטינו אנחנו נוקמים בנאצים על ידי לחיצה על ההדק, ב-”מי הוא מי" אנחנו מגחיכים אותם: מלבישים אותם במחוכים ובביריות, מצליפים בעכוזם, ואפילו מציגים אותם כיהודים בסתר.
הקהל המסורתי של היידישפיל, הכולל חובשי כיפות רבים וכאלה הנמנים על הדור המבוגר, עלול להיות רגיש לחלק מהמראות, אבל רק מעטים פרשו בהפסקה. גרביונים או לא גרביונים - גם הצגת יידישפיל שכוללת מוטיבים של פטישיזם, טרנסווסטיזם וסאדו עוסקת בסופו של דבר בירושה. כוכבה האמיתי אינו הגימיק הקברטי אלא יענק'לה הלפרין המקסים בתפקיד רופא העיירה השתיין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה