קסמה של הבורגנות | "ארוחה בהפתעה" בבית-צבי

אין שום דבר יותר טוב מסיפור טוב ואין סיפור יותר טוב מזה של בגידת אהבהבים. במחזה "ארוחה בהפתעה" משולבות בגידות אינספור. לא מדובר במשולש רומנטי ואפילו לא במחומש, אלא במין סבתא סורגת של הקשרים אפשריים ובלתי אפשריים.
אל בית כפר צרפתי מזדמנים בסוף שבוע אחד זוג נשוי, מאהבי שניהם וטבחית אחת שנאלצת להעמיד פנים שהיא אהובתו של חברו הטוב של הבעל, שבאמת מוצא חן בעיניה אבל הוא גם מאהבה של האשה שחושבת שהטבחית היא בכלל אחייניתו של מאהבה וגם מאהבתו של בעלה ולא מבינה שמאהבתו האמיתית של הבעל היא זו המעמידה פנים שהיא הטבחית.
קומדיות המצבים של הטלוויזיה הרגילו אותנו לטון מסויים: סגנון דיבור אמפאטי ונלהב בדרך כלל, שנבלם מדי פעם על מנת לאפשר לצחוקים המוקלטים לחלוף. הבמאי גילי אמיתי בחר להכתיב לשחקניו טון דומה: כולם נרגשים, נמרצים, מופתעים. התוצאה נחמדה ומהנה, אבל מה שעובד על המסך הקטן נתקל על הבמה העברית בליקוי העיקרי של התאטרון כאן: הדיקלום.
מובן שהצגה של סטודנטים יש לשפוט על פי קריטריונים המתאימים לה. אבל הדיקלום אינו לגמרי נסלח גם על פיהם. חבל שלא מלמדים להמנע ממנו כבר בשיעור הראשון, ביום הראשון בשנה א' של בית ספר למשחק. כל השחקנים, כולל הטובים שבהם (ענת גופמן מוצלחת במיוחד בתפקיד הטבחית/אחיינית/מאהבת מתחזה) מדקלמים. כשהטקסט מדוקלם, פחות אכפת לצופה מגורלן של הדמויות, שאינן קורמות די עור וגידים מול עיניו, וכשפחות אכפת לו אפילו הבדיחות פחות מצחיקות.
כך או כך, בסופו של דבר יש בהצגה הזאת משהו מן הקסם הדיסקרטי של הבורגנות. כיף לבלות ערב בחברת צרפתים לבושים היטב שמסובכים בכל כך הרבה שקרים ומבוכות. כיף להיות במתח מן הנקישה הבאה בדלת. ערכי ההגשה התאטראלית ינוחו הלילה, באנו להנות מסיפור טוב.